שאלה:

לפני שלושה חודשים נודע לי שבעלי מכור. זה נודע לי כשהוא התחיל ללכת לקבוצות, ורציתי לדעת לאן הוא הולך.  מאז הוא נקי תודה להשם, 93 יום, אז בעצם אני נימצאת במקום טוב. כי גיליתי את זה אחרי שהוא כבר התחיל להחלים. לא תפסתי אותו על חם או משהוא כזה, ואני לא רואה שינוי משמעותי בשבילי בין אז לעכשיו...

יותר מרגיז אותי שהוא הולך לקבוצות האלו לפעמים שלוש פעמים בשבוע, וזה בערב, ואני נישארת לבד עם הילדים. זה מתסכל ומכעיס. 

חוץ מזה, אם שאולים אותי, הוא מכור לפלאפון, ולמחשב ולשעון חכם. לא תמיד מעניין אותי מה הוא רואה, כמו העובדה שהוא פשוט עם הדברים האלו ועם הראש שלו שם כל הזמן.

אז אפשר לומר שאני בסוג של הכחשה. ומתי שאני קצת מתפכחת אני מיד מתחילה לשאול למה? למה דוקא לי קרה כזה דבר? אני כ"כ שמורה, ושמורת על עצמי, ולא פותחת שום דבר באינטנט, וילדה טובה ירושלים, אז למה אני צריכה כאלו צרות על הראש שלי? 

תשובה:

קיבלתי את הפניה שלך בנוגע למצב שלך ושל בעלך, והדברים נגעו לליבי.

אקדים ואומר שאני בעצמי מכור בהחלמה, כך שאני מכיר את הנושא מנסיון אישי ולא מתוך תיאוריות או דברים ששמעתי. עברתי בעצמי את הכאב של הנפילות ואת השמחה והתקווה של ההחלמה. אני יודע היטב עד כמה פגעתי באשתי ומשתדל להמשיך ולתקן את מה שאני יכול, במשך כל יום מאז שהגעתי להחלמה לפני יותר מחמש שנים.

ברשותך אתייחס לשני חלקים שונים מהדברים שלך - המצב שלך והמצב של בעלך, ולמרות שהם קשורים יחדיו, אנסה להאיר אותם בנפרד.

בעלך חולה. נקודה. יש לו מחלה שנקראת התמכרות וזאת מחלה כואבת מאוד, גם פיזית אבל בעיקר נפשית. זה בדיוק כמו שיש מי שסובל מדיכאון או חרדות ומטופל בכדורים, כך יש מי שסובל מהתמכרות.

אז כעת נניח בצד לרגע את השאלה האם זה פוגע בך או לא (כמובן שכן), ותשאלי את עצמך האם היית מתלוננת על בעלך שהולך לבית חולים לקבל טיפול שלוש פעמים בשבוע למחלה שיש לו? האם אישה שבעלה חולה בסוכרת מתלוננת על כך שכל יום הוא צריך להשקיע זמן כדי לקחת אינסולין? הרי גם אם המחלה לא נוגעת בכלל לאשה, אבל ברגע שהיא מבינה שבעלה חולה וזקוק לטיפול, תפקידה לעודד אותו להמשיך לקבל את הטיפול, ולא חלילה להתלונן על הקושי שלה וכך לגרום לו להמשיך לסבול.

כמובן העובדה שהוא הולך לכל כל הרבה קבוצות זה בעיקר בהתחלה, ואחרי תקופה כל אחד מוצא את האיזון שלו, כך שזה גם לא גזירה לכל החיים אלא יותר כמו תקופה קשה שצריך לעבור אותה. ואין צורך לומר שזה לא נותן לו תירוץ לא לעזור בבית, אלא בדיוק ההיפך - ההחלמה תעזור לו להשתנות ובעז"ה להיות הרבה יותר נוכח בבית, לעזור ולקחת חלק.

את כותבת שזה לא מפריע לך כי גילית את המצב אחרי שהוא הגיע להחלמה. האמת - הרווחת, או שעדיף לכתוב שפשוט זכית, כי הרבה נשים (כולל אשתי) עברו שנים של סבל וכאב לפני שהגענו להחלמה. אבל האם באמת את רוצה שהוא יפסיק ללכת לקבוצות ואז יפול? (וזה מה שיקרה אם הוא יפסיק ללכת).

סליחה על הדברים הבאים, אבל הם נכתבים מתוך רצון להועיל, ואני מקווה שזה לא יותר מידי. קראתי את השורה שאת כותבת "לא תמיד מענין אותי מה הוא רואה, כמו העובדה - שהוא פשוט עם הדברים האלו ועם הראש שלו שם כל הזמן". אני מקווה מאוד שאת לא מתכוונת לזה, ואולי את צריכה פעם אחת להיכנס לאותם אתרים כדי להבין מה בעלך באמת עשה שם כל אותם פעמים כדי להזדעזע עד עמקי נשמתך, כדי שתביני עד כמה נוראים הדברים שבהם הוא צפה. שנה אחרי החתונה, כמה שבועות אחרי לידת הבן הראשון שלנו, השארתי את המחשב פתוח עם אחד מאתרי הפורנו על המסך ואשתי ראתה את זה. אני בטוח שכל פעם שהיא נזכרת בזה היא עדיין מזדעזעת ולא הייתי מאחל את זה לאף אדם בעולם. 

אז נכון שתמיד יש "יותר גרוע", ומצאת גברים שהלכו רחוק יותר מבעלך, אבל זה סיבה לתמוך בו להמשיך כעת בהחלמה, ולא ההיפך, כי למרבה הצער - מי שלא מחלים מוקדם, ממשיך לרדת עמוק יותר ויותר ואין אף אחד שיכול לומר "לי זה לא יקרה".

כעת בנוגע לשאלה "למה זה קורה לי". לצערי אין לי תשובה על זה, בדיוק כפי שאין לי תשובה לשאלה של אישה שבעלה חולה בסרטן, למה זה מגיע לה. היא לא עשתה שום דבר רע, אבל בעולם לא הכל הוגן, ולא אני מחליט אלא אלוקים. לצערי יש עוד הרבה דברים שאני לא מבין, אבל אני משתדל לקבל את זה שרצונו ייעשה וגם אם אני לא מבין - הוא בורא עולם והוא כנראה יודע יותר טוב ממני.

אני מאוד מקווה שהנקיות של בעלך תביא אותו למצב שהוא לא יהיה רק נקי אלא שזה גם יעזור לו באמת להיות בבית בצורה אמיתית בלי לברוח למחשב כל הזמן, וגם אם זה יקח זמן - אני בטוח שאם הוא ימשיך לעשות את הפעולות שהוא עושה היום בתכנית של הצעדים אז השינוי יבוא ואת תהיי אסירת תודה על כך.

מה שיש לי כעת להציע לך זה להתחיל להשתתף בקבוצות שאת כן יכולה, ואם זה לא בעיר שבה את גרה אז במקום אחר, או אפילו סתם להיות בקשר עם נשים אחרות שעוברות את אותה התמודדות, כי זאת הדרך להוציא את הכאב וללמוד להתמודד בצורה נכונה.

אני מקווה שהדברים שכתבתי יהיו לתועלת, ואם היו כאן דברים שלא לענין אבקש את סליחתך כי הם נכתבו רק ממקום של כנות ורצון לעזור.

האם מצאת את התשובה שלך?