שאלה:

עניין הנפילות של בעלי לא חדש לי. עוד לפני החתונה בעלי סיפר לי על הקושי איתו הוא מתמודד, ובאמת ובתמים האמנתי (ומאמינה) בו, והתחתנתי איתו ועם כל החבילה הזאת.

אני לא מרבה לשוחח עם בעלי על העניין, אך כל כמה חודשים אני שואלת אותו ואנו מנהלים על כך שיחה.

היום ישבתי עם בעלי לשיחת חולין, ושוב פעם כבדרך אגב שאלתי אותו. והוא מיד ענה בלי להתבלבל שרע לו מאוד. כאילו רק חיכה שאשאל. ואני תמיד מתחננת לפני שיאמר לי, שידבר איתי רגע לפני הנפילה. והוא לא מצליח.

אני אוהבת אותו בכל מאודי, לא מוכנה לדמיין את חיי בלעדיו, בייחוד שאני רואה שזה רע לו והוא לא אוהב את זה. אבל אני מרגישה קטנה מידי, וצעירה מידי, וזה באמת לא מגיע לי.

הוא ביקש שנעשה טבלה וכל סוף יום נעשה שיחה. הסכמתי לזה, אבל בלב זה מגעיל אותי. זה לא הצדיק שאני מכירה, זה לא האהוב שלי. לדבר כל יום אם הוא הצליח לא לאונן??? זה דוחה. זה מזעזע.

תשובה:

אפתח ואכתוב שאני מעביר את הפניה שלך לאחראית על המחלקה של נשות מכורים, כיון שבמצבך את צריכה אוזן קשבת של אישה שעברה את אותו סיפור, ורק התמיכה של נשים שהיו במצבך ועברו את זה יכולה להיות באמת לתועלת.

אבל בהשגחה פרטית האימייל שלך הגיע אליי ולא למחלקה של נשות מכורים, אז אענה גם בעצמי - בתור גבר ובתור מכור, אבל מכור נקי כבר יותר מחמש שנים.

את כותבת מדם ליבך על האהבה מצד אחד, והגועל מהצד השני, וזה כל כך נכון, כי מצד אחד זה הבעל שאיתו התחתנת, ומצד שני איך אפשר לרצות שדבר כזה לא יגעיל אותך?

ברשותך אני לא רוצה להתמקד בך כיון שאת זה אשאיר לנציגה שלנו, ובמקום זה אכתוב על המקום שלך מול בעלך, ובעיקר - על המקום של בעלך מול עצמו.

צר לי לאכזב אותך אבל הרעיון של הטבלה והעבודה ביחד לא יעזור לבעלך אם הוא מכור. זה יחזיק מעמד תקופה קצרה ואז הוא יתחיל לשקר, עד הפעם הבאה שבה הוא יודה באמת ושוב ישבור את הלב שלך. אני לא כותב לך מתיאוריה אלא מהניסיון האישי שלי ושל כל כך הרבה חברים אחרים שאני מכיר. האישה היא לא שוטרת ולא השותף של הבעל למסע הגמילה מההתמכרות. זה לא התפקיד שלה וזה יכול להביא רק עוד כאב ועוד תסכול.

אם בעלך רוצה להפסיק - ואני מאמין שהוא רוצה מאוד - הוא צריך לעשות את העבודה שלו, בלי לזרוק את זה עלייך ובלי להפוך אותך להיות השוטר שלו. שיהיה ברור: אני מאוד מזדהה עם בעלך. אין לו אף אחד בעולם שהוא מרגיש שהוא יכול לשתף בסוד האפל הזה, אז הוא רוצה שתעזרי לו. גם אני ביקשתי מאשתי את אותו דבר. אבל זה לא עזר לי ולא יעזור לבעלך. זה יכול רק להחמיר את המצב.

מה כן יכול לעזור לו? אם הוא מודע להתמכרות כפי שאת כותבת, הוא צריך להצטרף לתכנית שלנו שבנויה מחברים שמכורים בעצמם. היחידים שיכולים לעזור אחד לשני הם אלו שנמצאים באותה סירה. במשך עשרים שנים נלחמתי בעצמי ותמיד הפסדתי בקרב, אבל כשהגעתי לשמור עיניך והצטרפתי לתכנית ולקבוצה - קיבלתי תקווה ומאז אני נקי, ומה שעבד עבורי יכול לעבוד גם עבור בעלך.

אני לא אומר שזה קל. ברור שיש חשש מחשיפה וגם בושה, אבל בקבוצות האלו ניצלו החיים של מאות רבות של גברים, וכמובן שזה הציל מאות משפחות מהרס. אז כעת אני מציע לך את מה שעבד עבורי.

אני  מציע שתדברי עם בעלך על זה ותבקשי ממנו להירשם לאתר שלנו ולהתחיל את התהליך. אשמח כמובן ללוות אותו ולעזור באופן אישי.

אפשר לקרוא על התכנית הזאת שהצעתי באתר שלנו שמוקדש כולו לנושא הזה:

www.12steps.org.il

הנקודה המרכזית היא שהתמכרות היא מחלה, בדיוק כפי שדיכאון היא מחלה ובדיוק כפי שיש הפרעות נפש רבות אחרות. המשותף לכל מחלה בעולם (בין פיזית ובין נפשית) זה שאף אחד לא יכול להחלים עבור החולה, והוא היחיד שצריך ויכול לטפל בעצמו. מי ששבר רגל צריך בעצמו ללכת לבית חולים ולהתקין גבס, וגם אם מישהו אחר מוכן לעשות את זה במקומו - זה פשוט לא יילך.

בהתמכרות זה אפילו יותר מכך, כיון שגם אי אפשר להכריח מישהו להחלים (בשונה מגבס שאפשר להכריח מישהו ללכת לבית חולים). היחיד שיכול לטפל בעצמו זה המכור. נקודה. כל ניסיון להעביר את האחריות למישהו אחר יגרום לשני דברים: א. חוסר התקדמות בפיתרון. ב. כאב ותסכול של האדם שאליו כביכול הועברה האחריות.

אני לא מדבר כעת על השאלה האם לשתף ומה לשתף כי זה נושא אחר. אני מדבר על טבלה שאתם עושים ביחד והוא מעדכן אותך מידי יום כדי שזה יעזור לו להפסיק ליפול - זה כבר לא יעבוד.

יש כאן תהליך שאת צריכה לעבור כדי ללמוד איך להתמודד ומה לעשות, ויש תהליך שבעלך צריך לעבור. שני התהליכים חשובים מאוד, אבל הם נפרדים (גם אם יש שיתוף של בני זוג במה שעובר עליהם - התהליך עצמו נפרד).

את התחלת את התהליך של עצמך בכך שפנית וביקשת עזרה. כעת בעלך צריך לעשות את אותו דבר. זה לא יעבוד אם את תשלחי את האימייל שלו ותבקשי עזרה עבורו. זה יעבוד רק אם הוא יפנה בעצמו ויבקש עזרה ויקח אחריות על המצב שלו. כל התהליך של התכנית שלנו מבוסס על כך שהאדם צריך לקחת אחריות, ואז הוא יקבל שפע של עזרה ותמיכה, אבל אם מישהו מחכה שאחרים יעשו עבורו את העבודה אז למרבה הצער זה פשוט לא יעבוד.

יכול להיות שהדברים שלי קצת קשים, אבל אני חייב לסיים ולומר שיש כאן המון תקווה, והרבה פעמים דווקא מהתחתית מתחילה העלייה. כאשר מבינים שאין ברירה וחייבים עזרה, זה האור בקצה המנהרה.

האם מצאת את התשובה שלך?