שאלה:

אני בזמן האחרון עבור ניסיון לא פשוט למרות הייתי עוסק בתורה ובמוסר בקביעות יומית.

במשך תקופה של קרוב לשנתיים אני מנסה להתמודד עם ניסיון של אשת איש, שמבקרת לעיתים קרובות במתחם העבודה שלי ומנסה למשוך את ליבי במבטים מתמשכים, ולאחרונה אני מוצא את עצמי מחזיר מבטים משמעותיים. אני מרגיש שאני עומד לפרוץ מחסום שהחיים לא פרצתי לא בתור נשוי ולא בתור רווק. מעולם לא נגעתי באשה חוץ מאשתי. 

התמודדתי עם נסיונות קשים ביותר של שמירת עניים ונפילות תכופות אך לאחר שנים למדתי להתמודד, להתפלל, ללמוד בקביעות, לקום לאחר כל נפילה בלי להכנס לרחמים עצמיים וב"ה  אני יציב אך לאחרונה אני מרגיש שאני מאבד גובה למול ניסיון של אשת איש...

תשובה:

אני חייב להתחיל בהתפעלות מהרצון החזק שלך שלא להגיע חלילה למצב הנורא של יחסי אישות עם אשת איש שזה אחד הדברים החמורים ביותר שקיימים בתורה, עד שהוא רק אחד מתוך שלושה דברים שעליהם נאמר ייהרג ואל יעבור רח"ל. מעצם העובדה שאיסור אשת איש נאמר ביחד עם עבודה זרה ושפיכות דמים ניתן להבין עד כמה חמורים הדברים, וכפי שלא יעלה על הדעת שאדם ירא שמים ירצח חלילה אדם אחר בזדון ובכוונה תחילה, כך לא יעלה על הדעת לקיים יחסים עם אשת איש.

אתה מעיד על עצמך שאתה עוסק בתורה ובמוסר, וחשוב מכך - אתה מעיד על עצמך עד כמה אתה לא רוצה לחצות את הקו האדום המסוכן הזה.

סהדי במרומים שלמרות שנפלתי לדיוטות תחתונות לפני שזכיתי להכיר את שמור עיניך, מעולם לא נגעתי באשת איש, ועל כך אני מודה לאלוקים. יחד עם זה, הכאב הגדול ברגע שאחרי הנפילה, גם כאשר לא מדובר באשת איש, הוא חריף כל כך, שגם היום אחרי חמש וחצי שנים שבהן לא נפלתי אפילו פעם אחת, אני יכול לזכור היטב עד כמה השקר הזה נורא, שהרי לפני העבירה נראה לנו כאילו זה יהיה הדבר הכי טוב ומהנה שיכול להיות בעולם, ואילו לאחר מכן אנחנו מרגישים שהעולם חרב עלינו כפשוטו, ולא יכולים לשאת את עצמנו ואת המחשבה על מה שעשינו. כמובן שנפילה כזאת משליכה על הזוגיות, על הקשר שלנו עם אלוקים, עם הילדים שלנו ועם כל אדם אחר. אחרי נפילה שכזאת, איזה ערך יש ללימוד מוסר? הרי ההרגשה של פיצול אישיות היא חזקה ואין לנו אלא לומר שאנחנו צבועים.

אין לי ספק שכל מה שנכתב כאן ידוע לך, ויכול להיות שאתה אפילו יכול להוסיף על כך כהנה וכהנה בעצמך. אם כן - מה אני מחדש לך ולמה אני כותב את כל זה? הסיבה היא שבמקרה של סכנה יש צורך לעשות פעולה, גם אם היא לא הכי נוחה לנו.

תחשוב על אדם שרואה שפורצת שריפה במקום עבודתו, אבל הוא מתבייש לצעוק כי זה לא יפה, וגם לא רץ החוצה בבהלה כי לימדו אותו להיות מנומס... הרי לא יעלה על הדעת דבר כזה. כל אדם נורמלי, כאשר רואה סכנה מוחשית, לא מתחשב בשום דבר, ואם בדרכו הוא יפגע במישהו אחר קלות, הוא כמובן יעשה את זה העיקר להציל את עצמו (ואת הזולת) מסכנת חיים.

ידידי היקר, אתה נמצא בסכנה!

זה לא זמן להיות נחמד אלא לעשות מעשים. אם תמשיך עם המבטים שיתארכו ויתארכו, לבסוף אתה עלול חלילה לעשות מעשה שתצטער עליו כל חייך. העין רואה, והלב חומד - סוף בא לידי עבירה.

אין לך כעת ברירה אלא לגשת לאותה אישה, ולומר לה בצורה הכי ברורה ותקיפה שאתה לא רוצה איתה שום קשר ודורש ממנה בכל תוקף שלא תשלח אליך מבטים ולא שום דבר אחר מטוב ועד רע.

אכן, יכול להיות שהיא תיפגע, אבל כפי שאמרתי - במצב של סכנה אין ברירה. יתירה מזה - הפעולה התקיפה הזאת היא לא רק כדי להציל אותך אלא גם כדי להציל אותה. ברור שכל אדם היה מוכן להיפגע קצת מכבאי שנכנס להציל אותו משריפה, וגם במקרה שלנו אתה מציל אותך ואותה גם יחד מהסכנה הגדולה.

עשית צעד גדול בכך שחשפת את המצב שלך וביקשת עזרה, אבל כעת אתה צריך לעשות את הצעד המשמעותי הגדול ביותר. זכור שגם יוסף הצדיק עמד בניסיון דומה והתקשה בו, אבל הוא נקרא יוסף הצדיק כי ברגע האמת הוא עשה את הפעולה הנכונה, למרות המחיר הגבוה שהוא שילם על כך. אין מחיר שהוא יקר מידי כדי לשמור על החיים שלך, על השפיות שלך ועל המשפחה שלך.

אשמח מאוד לשמוע ממך וכמובן אם אתה צריך עזרה נוספת בתהליך, כולל ליווי טלפוני, אז אתה מוזמן מאוד ואעשה הכל לעזור לך.

שאלוקים ינחה אותך בדרך הנכונה וייתן לך את הכוחות לעשות את הצעד הנכון.

האם מצאת את התשובה שלך?