את התכנית עצמה אנחנו עושים בקבוצה ולא כל אחד לבדו. ישנם רבים שניסו לעשות את הצעדים לבד אבל בדרך כלל ללא הצלחה לאורך זמן. אחת הסיבות לכך היא כיון שכדי להפסיק את הנפילות אנחנו חייבים לשבור את מחסום הבדידות, האשמה והבושה, וזאת ניתן לעשות רק כאשר אנחנו פוגשים אנשים אחרים שמשתפים אותנו בפתיחות בניסיון שלהם ומקבלים אותנו כפי שאנחנו, עם ההתמודדות שלנו ועם הנפילות שלנו. אם שמנו לב לכך או שלא, הבדידות הייתה תמיד חלק מהבעיה, חשבנו שלעולם לא נוכל לספר לאף אחד "מי אנחנו באמת", כיון שאם ידעו מי אנחנו – זה יהיה הסוף שלנו ואף אחד לא ירצה שום קשר איתנו, וכך הבדידות המשיכה לתדלק את הנפילות. כעת, כשאנחנו מגיעים לקבוצה ואנחנו רואים אנשים אחרים שמתמודדים בדיוק כמונו והם מקבלים אותנו ללא תנאים, אנחנו מתחילים להפשיר את הר הקרח הזה.

דובר על תהליך שדורש הרבה השקעה והתמדה, ובלי התמיכה והעזרה של אנשים אחרים שעוברים את אותו תהליך, הסיכוי שנתמיד ונצליח הוא אפסי, ובנוסף קרוב לוודאי שלא נצליח ביישום של הצעדים עצמם.

אבל זאת לא הסיבה היחידה לכך שאת הצעדים עובדים בקבוצה, פשוט מפני שאת הצעדים כמעט לא שייך לעבוד בלי קבוצה. מדובר על תהליך שדורש הרבה השקעה והתמדה, ובלי התמיכה והעזרה של אנשים אחרים שעוברים את אותו תהליך, הסיכוי שנתמיד ונצליח הוא אפסי, ובנוסף קרוב לוודאי שלא נצליח ביישום של הצעדים עצמם. זה כמו אדם שינסה ללמוד כיצד לשמור תורה ומצוות רק מתוך קריאה בשולחן ערוך, מבלי שפגש אדם שומר תורה ומצוות בחייו, כשהוא גר בין גויים ומבלי שהוא מתחבר לקהילה יהודית. הרי הסיכוי שתהליך כזה יצליח ויחזיק מעמד הוא שואף לאפס, וכך גם אצלנו, אנחנו חייבים להיות בקשר עם חברים אחרים, לקבל מהם תמיכה וחיזוק, ללמוד מהניסיון שלהם, לשאול שאלות ולקבל תשובות, אחרת זה פשוט לא עובד.

בעיה נוספת שאנחנו מתמודדים אתה באמצעות הקבוצה היא העובדה שאין לנו דרך אמתית להתנתק לחלוטין מכל מה שגורם לנו פיתוי ונפילה, וגם אם התקנו סינון והורדנו את המשקפיים, עדיין הכל זמין מסביבנו וכל מה שצריך כדי להגיע לנפילה זה רגע אחד שבו אנחנו לא מצליחים לעמוד בפיתוי. בעניין הזה אנחנו לא דומים לאלו שמכורים לאלכוהול או סמים אלא דווקא לאלו שמכורים לאוכל, כיון שבדיוק כמו אצלנו, האוכל נמצא תמיד בהישג יד. איך אפשר להתמודד בהצלחה מול פיתוי שזמין תמיד? הדרך שלנו היא על ידי כך שנוכל לבקש עזרה מאחרים בזמן אמת, אחרים שיושיטו לנו יד כאשר אנחנו מתקשים ויעזרו לנו לעבור את הגל בשלום. כל זמן שאנחנו נלחמים מול עצמנו – אין לנו הרבה סיכוי לנצח, אבל הקבוצה מספקת לנו רשת ביטחון ומאפשרת לנו לפנות לאחרים בזמן אמת, לבקש עזרה ולקבל אותה.

עבור רבים, ההצטרפות לקבוצה הוא צעד מפחיד ומעלה הרבה חששות כמו את מי אפגוש שם או מה יקרה אם יידעו שאני הולך לקבוצה כזאת? גם אנו עברנו את הפחדים האלו, וכמובן שאנחנו מזדהים איתם, אבל הניסיון שלנו מראה שאין מה לחשוש, והחשש האמתי הוא דווקא מפני אי הצטרפות לקבוצה. הקבוצות עצמן הן אנונימיות לחלוטין ועדיין לא קרה שאדם סיפר בבית הכנסת שהוא פגש את פלוני בקבוצה של מכורים לתאווה, ולו בגלל שכולם ישאלו אותו איך הוא הגיע לשם… אז נכון, יש פחד מההצטרפות, אבל אין לנו ברירה אלא לעבור דרך הפחד ולעשות את הדבר הנכון, כיון שאם לא נגיע לקבוצות, נמשיך ליפול, ואז החשש הוא גדול בהרבה: שיתפסו אותנו בעת נפילה (ואל תאמר "לי זה לא יקרה", כיון שגם כל אלו שנתפסו לפניך והתגלה קלונם ברבים אמרו כך). אי הנעימות מהפגישה של אנשים אחרים מתפוגגת בדרך כלל אחרי מספר דקות, כאשר אנחנו מגלים שלאף אחד בקבוצה אין קרניים ובסך הכל הגענו לקבוצה של אנשים רציניים שמוכנים להשקיע ולהתאמץ כדי להפסיק את הנפילות שלהם, וזאת זכות להיות חלק מקבוצה שכזו.

בנוסף לקבוצות החיות מתקיימות קבוצות טלפוניות המתאימות הן לחברים חדשים שמחפשים מקום נוח להתחיל בו, והן עבור חברים ותיקים המעוניינים בתוספת החלמה בנוסף לקבוצות החיות. חברים חדשים מרגישים לעתים שהם אינם בשלים עדיין להצטרף לקבוצה ולכל העניין של חשיפה בפני אחרים, וגם לא תמיד משוכנעים שהתכנית אכן מתאימה להם. עבורם הקבוצה הטלפונית היא פתרון מצוין כי אין צורך להזדהות וניתן להצטרף, להקשיב, או לשאול שאלות וכך לקבל החלטה לגבי ההצטרפות לקבוצה חיה ולתכנית בצורה טובה יותר. כלי נוסף שעזר לחברים רבים הוא הפורום באתר שמור עיניך, בו חברים חדשים וחברים ותיקים משתפים, דנים בנושאים, שואלים שאלות ומקבלים תשובות. הפורום הוא מקום מצוין להתחיל בו את התהליך באנונימיות גמורה, ולאט לאט לעשות צעדים לקראת חשיפה רחבה יותר, להכיר חברים חדשים ולקבל תשובות על שאלות מטרידות.

האם מצאת את התשובה שלך?